<h1>ראבי"ה סימן שצ"ה</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
רבו עסקיי בכל פרקיי, ולכן הוצרכתי לקצר. לאחי, איש מחי, הרב רבי אליעזר ברבי יואל הלוי. תורה חמדת[ך] לאכסניה, אוהבת אוהביה. הכתב אשר נשלח עיינתי בו בקריאה, ונאבד מידי ולא ראיתיו עוד, ואוסיף אבקשנו, ועל אשר זכרתי אשיב. אדוני דקדק על לשון בזמן [חולין כ"ד ע"א], לאמר משמע בזמן שיש עבודה בכתף [פסול לוים בשנים ואף לעבודה שאינה בכתף], בזמן שאין כתף לא פסול, ובספרי [פ' בהעלותך] שנינו אף בזמן כתף חוזר לנעילת שערים. זה הדיקדוק אינו נראה לי דיקדוק עשיר. בזמן זמן כתף ועבודת כתף, ולעבודת בני גרשון פירושו (פי') עבודת עגלות לישא יריעות וקרשים בעגלות, שלא נפסלו אלא לעבודת כתף. וכתב אחי שנוי בספרי [פ' נשא] לבנו ולבתו לא נאמר שאין הקטנים [ניזו]רין, ושאל הא נפקא לן מיעוט קטנים מאיש. כמדומה לי שאינו בספרי [שאין וכו'], ואם יש פירושו לא בא למעט קטנים. והכי פירושא לא הוצרך לומר שלא יטמא לבנו ולבתו, דאתי [ב]קל וחומר [מאביו ו]אמו שחייב בכבוד[ם] ואין להקשות מה לאביו ולאמו וכו' עד בנו ובתו שחייב בהם (כמצוה) במצות, פירוש ה[ו]זהר על טומאתם, כדאמרינן ביבמות [(קי"ד ע"א) אמור ואמרת להזהיר] וכו', [רק על טומאת קטנים כהנים הוזהר], אבל לא על טומאת קטנים נזירים. ואף על גב דהלכה היא בנזיר [נזיר כ"ח ע"ב], להביא קרבנותיו, ולא על טומאתו להזהירו. אליעזר ברבי שמואל נצב"ה.
